החלטה בתיק ו"ע 1203-04 - פסקדין

בקשה לקביעת גובה ערבות

רקע כללי

1.         העוררת הגישה ערר על היטל בו חויבה בשל שני נכסים שהיו בבעלותה, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב - 1962. המחלוקת בין הצדדים הינה רבת שנים. באופן כללי יצויין כי העוררת ביקשה מהעירייה היתרי בנייה לצורך בניית מבנים על שני מגרשים באזור התעשייה בערד. כתנאי למתן ההיתר דרשה המשיבה מהעוררת לשלם היטל ביוב ואגרת הנחת צינורות והוציאה דרישת תשלום. ענייננו בהיטל הביוב. לשיטת העוררת שילמה חלק מהסכום שבו חויבה ביתר. לשיטת המשיבה, נותר חוב כספי אשר לפי חישוב שערכה בתגובתה עומד נכון להיום, כולל ריביות מיוחדות והצמדות על סך כ - 1.8 מליון ש"ח.

הצדדים הסכימו בשעתו על כי העוררת תפקיד ערבות בנקאית בסך 191,545 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן, כתנאי להסכמת המשיבה להוצאת היתר הבנייה. הערבות מיום 11.5.2000 הופקדה אצל המשיבה. מאז, הערבות פקעה ואף אחד מהצדדים לא דאג להאריך תוקפה.

רקע לבקשה

2.         כתוצאה מהזדמנות עסקית לעוררת, מכרה היא את המבנה שבבעלותה ברחוב בצלאל, אחד הנכסים נשוא הערר לצד שלישי ונדרש אישור המשיבה לצורך העברת הרישום בנכס לבעלות הרוכש בלשכת רישום המקרקעין. לפיכך, פנתה העוררת לוועדה להורות למשיבה להנפיק לה אישור כאמור, בהתאם לסע' 324 לפקודת העיריות. בהחלטה מיום 21.2.12 נקבע כי שאלת סבירות עמדת המשיבה באשר לסירוב הנפקת האישור, הינו עניין שבסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים ולא בסמכות הועדה. בהתאם, העוררת הגישה עתירה התלויה ועומדת בפני כב' סגנית הנשיא השופטת שרה דברת, (עת"מ 2311-04-12).

במקביל להליכים התלויים ועומדים בבית המשפט לעניינים מנהליים, נעשה ניסיון פשרה לסיום המחלוקת בין הצדדים. משלא הצליחה דרך הפשרה, ביקשה העוררת כי יו"ר הועדה יקבע את הערבות שתבטיח את החוב למשיבה. המשיבה טענה כנגד הבקשה כי מדובר בעקיפת העתירה המנהלית, שבסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, ערכאה בחירה יותר מאשר ועדת הערר, ולאור העיקרון של כיבוד ערכאות, קל וחומר בהעדר סמכות ועדת הערר, יש לדחות הבקשה או לכל הפחות להימנע מקביעות ומסקנות המצויות בפני ערכאה בכירה יותר.

סמכות יו"ר ועדת הערר

3.         בסע' 32 לחוק שלעיל נקבע בזו הלשון:

"א. הגשת ערר או ערעור לפי פרק זה אינה מעכבת את הביצוע של דרישת התשלום, אלא אם החליטו על כך יושב ראש ועדת הערר או בית המשפט לפי הענין".

לפיכך, כאשר ישנה דרישת תשלום היטל ביוב, יכול החייב להגיש בקשה להורות על עיכוב ביצוע דרישת התשלום ומניעת הפעלת הליכים לגבייתו. מדובר בסמכות עזר הנתונה ליו"ר ועדת הערר, סמכות אשר ניתן לקבוע לגביה תנאים כחלק מהפעלתה.

מכאן, שככול שתבקש המשיבה להמשיך בהליכים לגביית הסכום המבוקש, מוסמך יו"ר הועדה להורות על עיכוב הביצוע, וכחלק ותנאי לעיכוב הביצוע, להורות על תנאים כמו הפקדת ערובות וכיו"ב.

הפעלת הסמכות

4.         בענייננו, הבקשה הינה תיאורטית שכן המשיבה אינה מבקשת לפעול נגד העוררת בהליכי גבייה, והעוררת לא ביקשה עיכוב ביצוע קל וחומר מכאן שאין צורך להתנות תנאים לעיכוב ביצוע פעולות הגבייה. לו הייתה מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, יתכן שהיו נקבעים תנאים המביאים בחשבון את החוב והסכום האמיתי והריאלי השנוי במחלוקת, אשר הובא בפני יו"ר הועדה בדיון שהתקיים לפשרה בין הצדדים, ולכל הפחות היה מובא בחשבון הסכום המוסכם עוד מתחילת המחלוקת בין הצדדים, לגביו הופקדה הערבות בשנת 2000.

5.         כאן המקום להעיר כי התנהלות המשיבה בתיק זה אינה מניחה את הדעת ויש להניח שתובא בחשבון בהמשך ההליכים. דוגמא לכך ניתן לראות באשר לנושא גילוי המסמכים. נקבע מועד אחרון לגילוי מסמכים בהחלטה מיום 30.12.10. המשיבה ביקשה מספר ארכות, ובסופו של יום הוגש תצהיר ביום 1.5.11. לאחרונה, טענה המשיבה כי "גילתה" מסמכים נוספים, תוך שלא פורט מדוע אלו לא גולו קודם. ה-"גילוי" היה הנימוק לכך שחרף חודשים רבים של דחיות ובדיקות, חזרה המשיבה מהצעת פשרה שנראה שקיבלה את אישור כל הגורמים הרלבנטיים במשיבה. אמנם, לא ניתן לזקוף את התמשכות ההליכים רק לחובת המשיבה, אולם יש לה חלק שאינו מבוטל בכך. 

6.         לגוף הדברים, יש צדק בטענת המשיבה ולפיה על יו"ר הועדה להכפיף עצמו לבית המשפט לעניינים מנהליים, לאור בכירות ערכאה זו ולאחר שנקבע כי היא המוסמכת לדון בכול הנוגע לאישור לפי סע' 324 לפקודת העיריות. לא רק זאת, אלא שנשאלת השאלה האם ליו"ר הועדה סמכות למתן הסעד המבוקש.

אילו הייתה מוגשת בקשה בהתאם לסע' 32 (א) לחוק, לא ניתן לשלול את האפשרות כי הבטוחה שניתנה בשעתו כתנאי להיתר, הייתה נקבעת כתנאי לעיכוב הליכי גביית הדרישה בפועל ושסכום זה היה משקף סכום סביר ריאלי כתנאי לעיכוב ההליכים. שונה המצב באשר לשאלה התלויה ועומדת בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ובהתאם שונים השיקולים בקביעת ערובה להבטחת תשלום כתנאי למתן אישור לטאבו, ולא כאן המקום להרחיב בעניין זה התלוי ועומד כאמור.

סיכום

7.         העוררת הגישה בקשה לקביעת ערובה לתשלום האפשרי שיהיה עליה לשלם בתוך הדיון בערר. לא מצאתי שיש מקום להורות על ערובה, משלא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי גבייה בפועל, מה גם שאין מקור חוקי לסמכות יו"ר הועדה לקביעת ערובה כתנאי להנפקת תעודה לפי סע 234 לפקודת העיריות, כאמור, להבדיל מסמכות לקביעת תנאים לעיכוב ביצוע הליכי גבייה.